החלטה בתיק בש"פ 1245/04

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' רזי), שניתנה ביום 18.1.04 בתיק ב"ש 3124/04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           העורר עומד לדין בבית-משפט השלום בחיפה. כתב האישום, שהוגש ביום 9.1.04, מייחס לו עבירה של התפרצות לעסק וגניבה בניגוד לסעיף 407(ב) + 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של הפרעה לשוטר בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה (להלן: המדינה) לבית-משפט השלום בחיפה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד העורר.

           לפי הנטען בכתב האישום, העורר וחבריו התפרצו לבית ספר "אורט", עקרו כספת שנמצאה בחדר המזכירות שהכילה אקדח ושיקים. משהחלה האזעקה לפעול, נמלטו הארבעה מזירת העבירה, השליכו את הכספת לואדי הסמוך וכעבור זמן מה נתפסו כשהם מסתתרים בקרבת מקום. באשר לעבירות האחרות שיוחסו לעורר ולחברו נטען, כי בעת שנתפסו הם התחזו בפני השוטרים בשמות אחרים, ביודעם כי הפרטים הללו כוזבים ושהדבר נעשה במטרה להכשיל את השוטרים בעת מעצרם ובמהלך חקירתם.

           בית-משפט השלום בחיפה הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא  בבית אמו בקרית ביאליק תוך קביעת תנאים מגבילים.

           על החלטת בית-משפט השלום עררה המדינה לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

           בית-המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           בא-כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, כך שהדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נסב אודות האפשרות להסתפק בחלופת מעצר בלבד.

           לטענת בא-כוח העורר, אין עילת מעצר סטטוטורית בגין עבירה של התפרצות. עוד טען, כי אין מקום להביא בחשבון את עברו הפלילי של העורר .

           מנגד, טענה באת-כוח המדינה, כי מתקיימת במקרה זה מסוכנות, המחייבת מעצר, שכן העבירה המיוחסת לעורר בוצעה בתעוזה ותוך התארגנות של מספר עבריינים. כמו-כן הודגש, כי מסוכנותו של העורר נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד, שכן הוא כבן 20 והספיק לצבור לחובתו 4 הרשעות קודמות ביניהן שוד מזוין, עבירות סמים, עבירת אלימות ועבירות של הפרת הוראה חוקית. העורר אף ריצה עונש מאסר בפועל והעבירה המיוחסת לו במקרה זה בוצעה בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של 12 חודשים. עוד הוסיפה וטענה באת-כוח המדינה, כי חלופת מעצר מבוססת על אמון בעורר שישכיל לקיים תנאי שחרור בערובה ובמקרה דנן, תנאי זה אינו מתקיים לנוכח עברו , הכולל, בין היתר, עבירה של הפרת הוראה חוקית.

           מכאן הערר שבפניי.

           לאחר עיון בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ושמיעת טענת הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

           בא-כוח העורר מיקד את טיעוניו כאמור בשאלת חלופת המעצר בלבד וטען, כי יש להשיב את החלטת בית-משפט השלום על כנה, במובן זה, שהעורר ישוחרר למעצר בית מלא בדירת אמו, בתנאים מגבילים. בית-המשפט המחוזי קבע, בעניין זה, כי אכן, חלופת מעצר מבוססת על אמון שהעורר ישכיל לקיים תנאי שחרור בערובה ובשים-לב לנסיבות כולן, לא נראה, כי ניתן לסמוך עליו, שכן בצד עברו הפלילי המכביד, תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של 12 חודשים ואף הסתבר, כי גם תלוי ועומד נגדו תיק פתוח בעבירה של התפרצות ובחקירתו הוא הודה בביצוע עבירה זו.

           אף אני שוכנעתי, כי בנסיבות שתוארו לעיל, חלופת מעצר אינה הולמת ואף נראה, כי אין כל חלופה, אשר תשיג את מטרות המעצר בעניינו של העורר.

           במקרה שלפני, מעשיו של העורר חמורים מאוד. לעורר מיוחסת, כאמור, עבירת התפרצות חמורה, שבוצעה בחבורה. כמו-כן, מסוכנותו של העורר נלמדת מעברו הפלילי, ומן העובדה כי בעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, בר הפעלה (ראו בש"פ 3745/02 יהודה זינו נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 1216). 

           סוף דבר: החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1184/04 בבית-משפט השלום בחיפה.

           ניתנה היום, ד' באדר תשס"ד (26.2.2004).